עשרות אלפי ישראלים יצאו בעונה הנוכחית לפסטיבלים פסיכדליים, ריטריטים וטקסים בארץ ובעולם, כל זאת בזמן שישראל חווה את אחת התקופות הביטחוניות המתוחות ביותר בהיסטוריה שלה. והדים של אסון הנובה עדיין מהדהדים ברקע, בעוד שתהליך המיינסטרימיזציה של טקסים, מסיבות, ותהליכי טיפול הכוללים שימוש בחומרים משני תודעה לצד מוזיקה ותוכן הולך ומעמיק.
במציאות זו, עולות שאלות מורכבות לגבי היציאה למסע פסיכדלי בזמן מלחמה. סוגיה זו מטרידה כיום את משתתפי הפסטיבלים והריטריטים, כמו גם את מארגני האירועים והמטפלים המלווים. היציאה לריטריט פסיכדלי או לפסטיבל בחו"ל בזמן מלחמה יוצרת מצב פרדוקסלי. מצד אחד, מדובר בהזדמנות נדירה להתנתק מהמציאות היומיומית, לחוות רגיעה ולהתחבר לעצמנו ברבדים עמוקים. מצד שני, המעבר החד בין חוויה של שלווה יחסית לבין המציאות המתוחה בישראל עלול להקשות על ההתמודדות הרגשית של המשתתפים.
המציאות המורכבת הזו מדגישה את החשיבות הקריטית של תהליכי ההכנה והאינטגרציה במסעות פסיכדליים, במיוחד בתקופות של מתח לאומי. ההכנה היא הרבה יותר מסתם תדרוך טכני; היא כוללת תהליך מעמיק שבו המשתתפים מקבלים את הכלים הנדרשים כדי להבטיח חוויה בטוחה ומשמעותית. האינטגרציה, לעומתה, מהווה את הגשר שמחבר בין התובנות שנרכשו במהלך החוויה לבין המציאות היומיומית המורכבת.
בתהליך ההכנה, יש להעניק תשומת לב מיוחדת להערכה מקיפה של מצבו הרגשי של המשתתף, ולדון בציפיות ובחששות באופן פתוח וכנה. זה כולל גם בניית אסטרטגיות מותאמות אישית להתמודדות עם מצבי לחץ, תוך הכנה לפער בין החוויה הרוחנית-פסיכדלית בחו"ל לבין המציאות הישראלית. הכנה נכונה מתייחסת לאפשרות של קבלת חדשות מדאיגות מהבית, ולהתמודדות עם תחושות אשמה על היציאה מאזור הסכנה.
במקרה של קבוצות היוצאות יחד למסע פסיכדלי, ההכנה מקבלת ממד נוסף של תמיכה הדדית ותקשורת פתוחה. המשתתפים לומדים כיצד ליצור מרחב בטוח שבו ניתן לתמוך זה בזה במהלך החוויה, ולהגיב במצבים שבהם אחד מחברי הקבוצה עשוי לחוות קושי רגשי. ההתמודדות המשותפת עם אתגרים אלו יכולה לחזק את הקשר בין חברי הקבוצה וליצור חוויה מעצימה ומשמעותית עבור כולם.
מארגני הריטריטים והפסטיבלים ממלאים תפקיד מכריע בהבטחת חוויה בטוחה ומשמעותית למשתתפים שמגיעים מאזורים רוויי מתח. הם צריכים להיערך להתמודדות עם מצבי חרדה ופוסט-טראומה, וליצור מרחבים בטוחים שבהם המשתתפים יוכלו לעבד את רגשותיהם. התאמת התכנים והפעילויות למצב הרגשי של המשתתפים מהווה חלק בלתי נפרד מהאחריות של המארגנים, ומבטיחה שכל משתתף יקבל את התמיכה הנדרשת לו.
החזרה הביתה מהמסע הפסיכדלי היא אתגר לא פשוט. הפער בין החוויה העמוקה בחו"ל לבין המציאות הקשה בבית עלול ליצור תחושת ניתוק וריחוק. כאן נכנס תהליך האינטגרציה לתמונה, המהווה את המפתח לגישור על הפער הזה. זהו תהליך מורכב שכולל מפגשי עיבוד עם מטפלים מוסמכים, שבהם המשתתפים מעבדים את החוויה ומנסים לשלב את התובנות שרכשו בחיי היומיום, במיוחד במצבי לחץ וחרדה.
עבור משתתפים שחוזרים למציאות של עקירה או שירות מילואים מיד לאחר חזרתם, האתגר גדול אף יותר. במקרים אלו, הדגש בתהליך האינטגרציה הוא על בניית חוסן נפשי ומציאת דרכים לשמר את תחושת השלווה והתובנות גם בתנאים קשים. תרגילים כמו נשימה מודעת, טכניקות הרפיה מהירה ושימוש בדימויים מהחוויה הפסיכדלית כעוגן רגשי, יכולים לסייע למשתתפים להתמודד עם המציאות החדשה בצורה טובה יותר.
יש להעניק תשומת לב מיוחדת למשתתפים המתמודדים עם טראומה טרייה, כמו אלו שחזרו מלחימה פעילה או שחוו אירועים קשים בגבול הצפון או בעוטף עזה. עבור אנשים אלו, החוויה הפסיכדלית יכולה להיות כלי רב-עוצמה לעיבוד הטראומה, אך היא גם עלולה להוות סיכון לרה-טראומטיזציה אם אינה מטופלת נכון. לכן, הכנה ואינטגרציה מותאמים אישית הם קריטיים במקרים אלו, תוך שמירה על יציבות נפשית ורגשית ועיגון בגוף.
למרות האתגרים, הפוטנציאל של חוויות פסיכדליות דווקא בתקופות של מתח לאומי וטראומה אישית עשוי להיות משמעותי במיוחד. חוויות אלו יכולות לספק פרספקטיבה חדשה ומרחיבה על המציאות, לעזור למשתתפים למצוא משמעות גם בזמנים קשים, ולחזק את תחושת החיבור לעצמם ולזולת.
עם זאת, חשוב לזכור כי השתתפות בריטריט פסיכדלי אינה פתרון קסם. זהו כלי עוצמתי, אך הוא דורש הכנה קפדנית, ליווי מקצועי ותהליך אינטגרציה מעמיק ומותאם אישית. ההכנה והאינטגרציה אינם רק שלבים טכניים, אלא מרכיבים מהותיים בתהליך הריפוי, המאפשרים למשתתפים להפיק את המרב מהחוויה הפסיכדלית תוך שמירה על בטיחותם הנפשית והפיזית.
עמותת אקספט (ACPT) - העמותה להנגשת טיפול פסיכדלי בישראל, מזמינה משתתפים ומארגנים לשתף פעולה בנושא זה. העמותה מציעה מידע, הדרכה ותמיכה למתעניינים בגישה זו, במיוחד בהקשר של ההתמודדות עם אתגרי המצב הביטחוני הנוכחי והצרכים הייחודיים שהוא מציב.
באמצעות גישה מקצועית, רגישה ומקיפה לתהליכי ההכנה והאינטגרציה, יכולים הריטריטים והפסטיבלים להפוך לכלי משמעותי בהתמודדות עם טראומה, בבניית חוסן נפשי, ובקידום צמיחה אישית – גם, ואולי במיוחד, בזמנים המאתגרים ביותר.
Comentarios